חיוב הובלה ימית מתבצע לפי כמות הטונות של הסחורה ששולמה, וקביעת כמות הטונות ששולמה בדרך כלל עוקבת אחר עקרון "בחירת משקל או נפח". באופן ספציפי, חיובי הובלה ימית כוללים בעיקר את שתי הדרכים הבאות:
1. טעינה לפי משקל טון
המשקל ברוטו בפועל של הסחורה הוא תקן החיוב, בדרך כלל ב- **טון מטרי (MT)**.
זה מתאים לסחורות בעלות צפיפות גבוהה (כגון פלדה, מכונות וכו'), מכיוון שסחורות כאלה כבדות אך קטנות בגודלן.
2. חיוב המבוסס על מדידה טון
תקן החיוב מבוסס על נפח הסחורה, בדרך כלל במטרים מעוקבים (CBM).
נוסחת חישוב: טון = אורך (מ') × רוחב (מ') × גובה (מ') × מספר הסחורות הכולל.
זה מתאים למוצרים בעלי בועות קלות וצפיפות נמוכה (כגון כותנה, רהיטים וכו'), מכיוון שסחורות כאלה גדולות יותר בנפח אך קלות יותר במשקל.
3. בחר את עקרון הטעינה המקסימלי
הגדול מבין הטונות שנטענו לבין הטונות המצטברות של מטען ימי.
לְדוּגמָה:
אם משקלה של אצווה של צינורות פלדה הוא 55 טון והנפח הוא 50 מטרים מעוקבים, המטען הוא 55 טון.
אם משקל המשלוח הוא 10 טון והנפח הוא 15 מטרים מעוקבים, התשלום הוא 15 טון גוף.
4. גורמים משפיעים אחרים
אגרות בנמל יעד: ייתכנו תקרות שונות (למשל, אגרות גודש בנמל, תקרות דלק וכו').
אופן ההובלה: חיובים של מכולה מלאה (FCL) ו-LCL (LCL) שונים.
סוג מטען: מטען מיוחד (למשל, סחורות מסוכנות, מטען ארוך במיוחד ומטען עודף משקל) עשוי להיות כפוף לתשלומים נוספים.
החל על הזמנה זו:
צפיפות צינור הפלדה גדולה יחסית, ובדרך כלל היא מחושבת לפי משקל טון.
עם זאת, בשל הנפח הגדול של צינור הפלדה, יש צורך לחשב את הטון המצטבר ולהשוות אותו לטון המשקל, ולקחת את הגדול יותר כטון הטעינה.
לכן, עלות ההובלה הימית בפועל עשויה להיות שונה ממשקל הסחורה בפועל.